זסלבסקי ואח' נ' אמסלם תיירות ונופש בע"מ ואח'

פסק דין

התובעים רכשו מהנתבעת 1 טיול מאורגן להודו ונפאל. עלות הטיול הסתכמה בסל של כ – 3,800$ לנוסע. התובעים מעלים טענות שונות הן כנגד הנתבעת 1 – בעיקר בכל הקשור לתפקודו של המדריך בטיול, והן כנגד הנתבעת 2 – בכל הקשור לעיכובים בשתי טיסות.

לטענת התובעים, המדריך לא היה כשיר לנהל את הטיול בעצמו, מאחר והוא סבל מבעיות בתחום הארגון. טיסת המשך נדחתה לצהרי יום המחרת, כל זאת מבלי לדאוג ללינת הנוסעים במלון. הטיול כלל שהייה ארוכה מדי בשמורת ציפורים; המדריך לא בירר מהם שעות הביקור באחד המסגדים, על כן התובעים לא ראו את המקום; לא התאפשרה לתובעים צפייה מסודרת בטקס חילופי המשמרות בגבול פקיסטן הודו; המדריך נמנע מלאשרר את אחת הטיסות; בתי המלון בהם שהו התובעים לא היו ברמה המובטחת; באחד מבתי המלון סירב מנהל המלון להפעיל חימום בשטחים הציבוריים; אחת מטיסות הפנים לא התקיימה; התובעים בילו לילה בטרמינל, בעקבות טיסה שנדחתה, כשהם נאלצים לשבת אל כיסאות ומושבים לא נוחים, כאשר הטמפרטורה בטרמינל הייתה נמוכה. נטען שהארגון של הטיול כולו היה לקוי.

אשר לנתבעת 2, טיסת החזרה מאמריצר לטשקנט לא יצאה במועד. בכל פעם נדחתה שעת הטיסה במספר שעות, כאשר לא דאגו לספק לתובעים מידע אמין, שמיכות ותנאים סבירים (בטרמינל שררה טמפרטורה נמוכה ובין אולם הנוסעים למגרש החנייה חצץ קיר זכוכית בלבד). בעיה דומה אירעה בטיסה מטשקנט לתל-אביב.

אלו עיקרי הטענות, אשר פורטו בכתב התביעה.

הנתבעות כפרו בטענות התובעים. הנתבעת 1 טענה שהמדריך הינו מיומן וכי בטיול כאמור עשויות להתרחש תקלות שאינן בשליטת סוכנות הנסיעות. הנתבעת 2 טענה – בכל הקשור לעיכוב בטיסת אמריצר - טשקנט – תל-אביב, כי העיכוב נבע מתנאי מזג אוויר, וכי הנוספים ובהם התובעים לא הועברו לבית מלון מאחר ולא ניתן היה להעריך מתי אכן תצא הטיסה (בכל פעם נדחתה הטיסה במשפר שעות; נטען שדווח על אי יציאת הטיסה מבעוד מועד).

במסגרת אספקת שירותי נסיעות עשויות להתעורר תקלות שונות. כל אירוע והשלכותיו המשפטיות נבחן לגופם של דברים. עם זאת, חשוב להדגיש שלא כל אי נעימות מהווה נזק בר תביעה. אין להטיל אחריות לפיצוי בגין תקלות או שיבושים המהווים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; חא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009); ת"ק (תל-אביב) 14887-08-12 קועד ואח' נ' השטיח המעופף בע"מ ואח' (7.2.2013)]. טענות התובעים, בכל הקשור לעובדה שלא התאפשר להם לצפות באתרים מסוימים (או לצפות באופן לא נוח), טענות ביחס לבתי המלון (לא הוצגו תמונות או ראיות; מעבר לאמור, יש לזכור שמדובר היה בביקור במדינת עולם שלישי) וכיוב', הינן טענות שאינן מצדיקות חיוב הנתבעת 1 בפיצוי כספי.

בכל הקשור לטיסה הפנימית שהוחלפה לנסיעה באוטובוס, הרי שלנוכח המסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת 1, לא עלה בידי התובעים להניח תשתית עובדתית לפיה מדובר היה בטיסה מתוכננת.

בכל הקשור לביקור הלילי ביום ההגעה להודו: נוסעים מבוגרים, אשר מגיעים למדינה זרה לאחר טיסה ממושכת (לא ישירה), כאשר הם אמורים להמשיך בטיסה פנימית שהתעכבה, מצפים לנוח. כוונת המדריך לנצל את פרק הזמן של הדחייה בטיסה ולערוך לנוספים (בהם התובעים) ביקור לילי בניו דלהי, הייתה כוונה ללא ספק טובה (שאף הייתה כרוכה בעלות כספית בה נשאה הנתבעת 1). עם זאת, מדובר בטעות בשיקול דעת. היה ראוי להפנות את הנוסעים לבית מלון, על מנת לנוח לאחר המסע שעברו ולקראת המשך הנסיעה אל היעד הבא (אודייפור). מניעת השינה מהתובעים מצדיקה פסיקת פיצויים. אין מדובר באי נוחות בלבד אלא בקושי משמעותי, כאמור – במיוחד כאשר מדובר בנוסעים מבוגרים.

טיסת החזרה אמריצר – טשקנט – תל-אביב הייתה ממושכת מאוד, וללא ספק הסבה לתובעים אי נעימות משמעותית. התובעים אינם זכאים לפיצוי מחמת סיבת העיכוב: תנאי מזג אוויר (נושא שאינו נתון לשליטת חברת התעופה או סוכנות הנסיעות), אולם הם זכאים לפיצוי מחמת אופן התנהלות הנתבעות, בכל הקשור לטיסה. התנהלות אחרת עשויה הייתה לחסוך (אם כי לא לבטל לחלוטין) את עוגמת הנפש ואי הנעימות המשמעותית שנגרמה לתובעים.

הנתבעת 2 מציינת שפורסם מבעוד מועד שהטיסה מאמריצר לטשקנט מתעכבת. אני סבור שכאשר מדובר בטיסה של קבוצה גדולה של מטיילים, ראוי שהמדריך (בין בעצמו ובין באמצעות נציג סוכנות הנסיעות) יוודא מבעוד מועד האם הטיסה אמורה לצאת במועד או שהיא בוטלה או שחל עיכוב בשעת הטיסה. בירור כאמור לא נערך על ידי הנתבעת 1. אשר לנתבעת 2 – משמסתבר שלא מדובר בעיכוב של שעות ספורות ושלאחר המתנה בת מספר שעות מסתבר שחל עיכוב נוסף, לא סביר להגדיר את הטיסה כטיסה שמתעכבת, להבדיל מטיסה שמתבטלת, באופן שהנוסעים נאלצים להמתין בשדה התעופה למשך פרק זמן בלתי מוגבל ובלתי ידוע. כל התנאים שיסופקו לנוסעים אינם מפצים על אובדן היכולת לישון בלילה באופן מסודר, במיוחד כאשר מדובר בנוסעים מבוגרים שהיעדר שינה סדירה עשוי להקשות עליהם את התפקוד. האחריות מוטלת על שתי הנתבעות, במידה שווה, לאי הנעימות שנגרמה לתובעים בעקבות העיכוב בטיסה מאמריצר לטשקנט.

אשר לטיסה מטשקנט לתל-אביב, אשר התעכבה אף היא מחמת תנאי מזג אוויר (עניין שכאמור אינו בשליטת הנתבעת 2 או הנתבעת 1), אכן ראוי היה להסדיר לתובעים לילה בבית מלון (מהלך שהוסדר לנוסעים אחרים, מקבוצות אחרות), מאותם השיקולים הנזכרים לעיל ובמיוחד לנוכח התלאות שעברו התובעים בכל הקשור לטיסה מאמריצר לטשקנט. עם זאת, לנוכח דברי נציגת הנתבעת 2, לפיה הנוסעים סירבו לפעול להסדרת אשרות שהייה ויציאה מהטרמינל אל בית מלון ועמדו על כך שהטיסה תצא אל יעדה, ללא התחשבות בתנאי מזג האוויר [עמ' 9, ש' 1 – 11], כאשר גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסת המדריך, לפיה חלק מחברי הקבוצה סירבו לפתרון שהוצג – הסדרת וויזות ויציאה מהטרמינל אל בית מלון [עמ' 10, ש' 20 – 22] – אני קבוע שלא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל המוטל עליהם להוכיח כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין הם שיתפו פעולה באופן סביר ומניח את הדעת עם נציגי הנתבעת 2 בשדה התעופה ועם הנתבעת 1 (באמצעות המדריך). חוסר שיתוף הפעולה נזקף לחובתם ובגין ההמתנה לטיסה לתל-אביב לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי כלשהו.

אני פוסק את הפיצוי המתייחס לסיור הלילי בניו דלהי בשיעור של 500 ש"ח לכל אחד מהתובעים; הפיצוי בגין ההתנהלות בשדה התעופה באמריצר הינו 1,000 ₪ לכל תובע, כאשר במחציתו תישא הנתבעת 1 ובמחציתו הנתבעת 2.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 1,000 ₪; הנתבעת 2 תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 500 ₪. הסכומים כאמור נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. התשלום ייעשה בתוך 30 יום.

אגרת המשפט, ע"ס 50 ₪, נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, והיא תשולם לתובעים, ביחד ולחוד, על ידי הנתבעות 1 ו – 2, ביחד ולחוד.

הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד, ע"ס 500 ₪; הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד, ע"ס 250 ₪. התשלום ייעשה בתוך 30 יום, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: